ראשית פסק דין חשוב מאד שנומק יסודית לראשונה במקרים דומים.
שנית פס"ד אינו חלוט ומילגם יכולים להגיש ערעור למחוזי תוך 45 ימים.
פסה"ד אינו מהווה תקדים או מנחה לערכאות נמוכות כי היא בערכאה הכי נמוכה .(השלום).
סעיף 4 לפס"ד מציג טיעון שחשבנו לנכון ומתברר שנמצאה פירצה משפטית שאינה מחייבת את הזכייניות באחריות ביטוחית.( לכן משרד התחבורה אינה כופה).
סעיף 5 מנתח את אחריות נזיקית ונעזרת בחוק השומרים ומשמש במושג שומר בשכר (מושג ממשפט עיברי).
על פיו ניתן להטיל אחריות על הזכייניות. סעיף 6 מנתח את ההתרשלות של מילגם על פי חוק השומרים.
סעיף 7 מבטל את הטיעון של מלגם לאחריות הנבחן ומפנה את האחריות לבוחן. (אלא אם כן יש רשלנות רבתית למשל פעולה שנעשתה בכוונה ולא ניתן היה למנוע) (להערכתי פותח פירצה לתבוע את הנבחן על יד המורה במידה והבוחן יזוכה מאשמה)
סעיף 8 מחייב את המורה להערך להבא להוכחת נזקים עקיפים כגון הפסד ימי עבודה וכו'. סעיף 9 מזכה את המורה בפיצויים על הנזקים הישירים ושכ"ט עו"ד.
אין ספק לחשיבותו של פסק הדין.
תודה לחברינו ישראל גפן שהלך איתם עד הסוף למרות הצעות הפשרה שהוצעו לו.
תודה לעו"ד אסף ורשה שהצליח בתביעה חשובה זו.
ותודה מיוחדת לחברינו אודי חברוני אשר אסף וליקט חומר רב מתביעות קודמות וסייע לתובעים בכל דרך אפשרית לנצח בתביעה.